Chap. 6
1
א כּוֹפִין בְּנֵי הָעִיר זֶה אֶת זֶה לַעֲשׂוֹת חוֹמָה דְּלָתַיִם וּבָרִיחַ לָעִיר וְלִבְנוֹת לָהֶן בֵּית הַכְּנֶסֶת [א] וְלִקְנוֹת סֵפֶר תּוֹרָה וּנְבִיאִים וּכְתוּבִים כְּדֵי שֶׁיִּקְרָא בָּהֶן כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לִקְרוֹת מִן הַצִּבּוּר:
Maguide Michneh (non traduit)
כופין בני העיר זה את זה וכו'. משנה פ''ק (דף ז' ע''ב) דלא כרשב''ג. ומ''ש ולבנות בהן בית הכנסת וכו'. היא בתוספתא (סוף ב''מ) והיא בהלכות:
2
ב מִי שֶׁלָּקַח עִיר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כּוֹפִין אוֹתוֹ בֵּית דִּין לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ מִשּׁוּם יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכוֹפִין בְּנֵי בִּקְעָה זֶה אֶת זֶה לַעֲשׂוֹת בֵּינֵיהֶם חָרִיץ וּבֶן חָרִיץ:
Maguide Michneh (non traduit)
מי שלקח עיר בארץ ישראל וכו'. מימרא ב''ק פ' מרובה (דף פ' ע''ב): וכופין בני בקעה וכו'. תוספתא בהלכות פ''ק דב''ב ופירוש חריץ ובן חריץ שניהם סביב הבקעה וכבר נזכר עניינן ואיכותן פכ''א מהלכות מכירה:
3
ג מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָצֵר בְּעִיר אַחֶרֶת בְּנֵי הָעִיר מְשַׁעְבְּדִין אוֹתוֹ לַחְפֹּר עִמָּהֶם בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וְאַמַּת הַמַּיִם. אֲבָל בִּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים אֵין מְשַׁעְבְּדִין אוֹתוֹ. וְאִם הָיָה שָׁרוּי עִמָּהֶם בְּאוֹתָהּ הָעִיר מְשַׁעְבְּדִין אוֹתוֹ עַל הַכֹּל:
Maguide Michneh (non traduit)
מי שיש לו חצר בעיר אחרת וכו'. תוספתא כלשונה באה בהלכות פ''ק דב''ב:
4
ד כְּשֶׁהֵן גּוֹבִין מֵאַנְשֵׁי הָעִיר לִבְנוֹת הַחוֹמָה גּוֹבִין לְפִי קְרִיבַת [ב] הַבָּתִּים מִן הַחוֹמָה כָּל הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה נוֹתֵן יוֹתֵר:
Maguide Michneh (non traduit)
כשהן גובין מאנשי העיר וכו'. בגמרא שם (דף ז' ע''ב) בעא מיניה ר''א מר''י כשהן גובין לפי נפשות גובין או דילמא לפי שבח ממון גובין א''ל לפי [שבח] ממון גובין וכו' איכא דאמרי בעא מיניה רבי אלעזר מר''י כשהן גובין לפי קירוב בתים הם גובין או דילמא לפי ממון הן גובין א''ל לפי קירוב בתים הם גובים וכו' ע''כ ובהלכות כתבו לשון אחרון לבד כדברי המחבר אבל הרב אבן מיגש ז''ל פירש שהלשון האחרון להוסיף בא ולומר ששבח ממון זה לפי קירוב בתים הן גובין אותו שאילו עשיר שביתו קרוב ועשיר כמותו רחוק גובין מן הרחוק פחות מן הקרוב אבל לעולם לפי שבח הממון ג''כ שאילו עשיר רחוק ועני קרוב מה יגבו מן העני ואין לו אלא מן העשיר הרחוק גובין יותר ממה שגובין מן העני הקרוב ושבח ממון שאמרנו שבח ממון המטלטל קאמר שאין אלו באין אלא לשלול שלל ואין שוללין את הקרקעות. ומ''מ הכל לפי מה שהוא ענין שאם באו גייסות בשעת מלחמת מלכים ללכוד את העיר להרסה או לשורפה גובין לפי הכל זה לשון הרשב''א בשם הרב רבינו יהוסף הלוי אבן מיגש ז''ל. ולא נראה כן מדברי המחבר שלא הזכיר כלל שבח ממון. ולענין חצר כתב רבינו חננאל שגובין לפי שבח ממון לעולם ולא איכפת לן בקירוב בתים לעולם וכתב הרב אבן מיגש ז''ל ומסתברא כוותיה ומתוך כך לא הזכיר המחבר קרוב ורחוק לעולם בחצר:
5
ה וְכָל הַדָּר בְּעִיר [ג] שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אוֹ שֶׁקָּנָה בָּהּ בֵּית דִּירָה נוֹתֵן עִם בְּנֵי הָעִיר בְּכָל [ד] הַדְּבָרִים הַצְּרִיכִין לְתִקּוּן הַחוֹמָה וְהַדְּלָתוֹת וּשְׂכַר הַפָּרָשִׁין הַשּׁוֹמְרִין אֶת הַמְּדִינָה. וְכָל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁשּׁוֹמְרִין אֶת הָעִיר:
Maguide Michneh (non traduit)
וכל הדר בעיר י''ב חדש וכו'. משנה וגמרא שם. ויש דברים שהן לצדקה שכופין אותן בפחות מכאן וכבר נתבאר זה בהלכות מתנות עניים:
6
ו כָּל [ה] הַדְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁמִירַת הָעִיר לוֹקְחִין מִכָּל אַנְשֵׁי הָעִיר וַאֲפִלּוּ מִן הַיְתוֹמִים חוּץ מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים. שֶׁאֵין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים צְרִיכִין שְׁמִירָה שֶׁהַתּוֹרָה שׁוֹמַרְתָּן. אֲבָל לְתִקּוּן הַדְּרָכִים וְהָרְחוֹבוֹת אֲפִלּוּ מִן הַחֲכָמִים. וְאִם כָּל הָעָם יוֹצְאִין וּמְתַקְּנִין בְּעַצְמָן לֹא יֵצְאוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עִמָּהֶן שֶׁאֵין דֶּרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְהִזְדַּלְזֵל לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ:
Maguide Michneh (non traduit)
כל הדברים הצריכין לשמירת וכו'. מימרא שם (דף ח'): אבל לתקן הדרכים והרחובות וכו'. שם מימרא דרב יהודה:
7
ז הָיוּ חוֹפְרִין נָהָר לְהָבִיא בּוֹ מַיִם לַמְּדִינָה גּוֹבִין אַף מִן הַיְתוֹמִים שֶׁזּוֹ זְכוּת לָהֶם כְּדֵי שֶׁיַּשְׁקוּ מִמֶּנּוּ שְׂדוֹתֵיהֶם וְכַרְמֵיהֶם. לְפִיכָךְ אִם אֵרַע לָהֶם דָּבָר שֶּׁלֹא בָּאוּ הַמַּיִם הוֹאִיל וְלֹא נֶהֱנוּ מֵהֶן הַיְתוֹמִים מַחֲזִירִין לָהֶם כָּל מַה שֶּׁנִּלְקַח מֵהֶן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
Maguide Michneh (non traduit)
היו חופרין נהר וכו'. ברייתא מעשה דרב פפא שם:
8
ח כּוֹפִין בְּנֵי מָבוֹי זֶה אֶת זֶה שֶּׁלֹא לְהוֹשִׁיב בֵּינֵיהֶן לֹא חַיָּט וְלֹא בּוּרְסִי וְלֹא אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֻמָּנֻיּוֹת. הָיָה שָׁם בַּמָּבוֹי אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי אֻמָּן וְלֹא מִחוּ בּוֹ. אוֹ שֶׁהָיְתָה שָׁם מֶרְחָץ אוֹ חֲנוּת אוֹ רֵחַיִם וּבָא חֲבֵרוֹ וְעָשָׂה מֶרְחָץ אַחֶרֶת כְּנֶגְדּוֹ אוֹ טָחוֹן אַחֶרֶת. אֵינוֹ [ו] יָכוֹל לְמָנְעוֹ וְלוֹמַר לוֹ אַתָּה פּוֹסֵק חַיַּי. וַאֲפִלּוּ הָיָה מִבְּנֵי מָבוֹי אַחֵר [ז] אֵינָן יְכוֹלִין לְמָנְעוֹ שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בֵּינֵיהֶם אוֹתָהּ אֻמָּנוּת. אֲבָל גֵּר מִמְּדִינָה אַחֶרֶת שֶׁבָּא לַעֲשׂוֹת חֲנוּת בְּצַד חֲנוּתוֹ שֶׁל זֶה. אוֹ מֶרְחָץ מִצַּד מֶרְחָץ שֶׁל זֶה. יֵשׁ לָהֶן [ח] לְמָנְעוֹ. וְאִם הָיָה נוֹתֵן עִמָּהֶם מְנַת הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ [ט] יָכוֹל לְמָנְעוֹ:
Maguide Michneh (non traduit)
כופין בני המבוי וכו'. ברייתא פרק לא יחפור (דף כ''א ע''ב) כופין בני המבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסי וכו' ולא אחד מבני בעלי אומנות ולשכנו אינו כופהו רשב''ג אומר אף לשכנו כופהו ופסק המחבר כת''ק וכן בהלכות ופירוש ולשכנו אינו כופהו שאם יש בידו אחד מכל בני אומנות האלו ורצה שכנו ליכנס באותה אומנות אין יכול לעכב. וזה הפירוש מסכים לפירוש אחרון של אבן מיגש ז''ל: ואפילו היה מבני מבוי אחר וכו'. בעיא דלא איפשיטא וכתב בהלכות הילכך אין מעכבין: אבל גר וכו'. מימרא דרב הונא בריה דרב יהושע שם ויש בדברים הללו שיטה אחרת לקצת מן המפרשים ז''ל והיא שאין יכולים לעכב מפני רבוי הדרך ואפילו יש ביניהם מאותה אומנות אלא דוקא בני מבוי בשיש ביניהם מאותה אומנות מעכבין על אחרים מפני שפוסקין חיותן כן פירש רש''י ז''ל שלא להושיב ביניהן חייט ובורסקי ממקום אחר להשכיר לו בית במבוי זה ויש כאן בני אותה אומנות. ולשכנו הדר במבוי כמותו אינו כופהו מלירד לאותה אומנות עכ''ל וגר ממדינה אחרת שיתן מנת המלך אין בני העיר יכולים לעכב אבל בני מבוי אם יש ביניהם מאותה אומנות מעכבין אלו דבריהם ז''ל:
9
ט רוֹכְלִין הַמַּחְזִירִין בַּעֲיָרוֹת אֵין בְּנֵי הַמְּדִינָה יְכוֹלִין לְעַכְּבָן שֶׁתַּקָּנַת עֶזְרָא הִיא שֶׁיִּהְיוּ מַחֲזִירִין כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַבְּשָׂמִים מְצוּיִין לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אֵינָן קוֹבְעִין מָקוֹם וְיוֹשְׁבִין בּוֹ אֶלָּא מִדַּעַת בְּנֵי הָעִיר. וְאִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא קוֹבֵעַ מָקוֹם בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה:
Maguide Michneh (non traduit)
רוכלין המחזירין בעיירות וכו'. מימרא דרב נחמן בר יצחק שם (דף כ''ב):
10
י הַסּוֹחֲרִים שֶׁמְּבִיאִין סְחוֹרָתָם לִמְכֹּר בְּתוֹךְ הָעֲיָרוֹת בְּנֵי הָעִיר מְעַכְּבִין עֲלֵיהֶם. וְאִם מָכְרוּ בְּיוֹם הַשּׁוּק בִּלְבַד [י] אֵין מוֹנְעִין אוֹתָם. וְהוּא שֶׁיִּמְכְּרוּ בַּשּׁוּק אֲבָל לֹא יְחַזְּרוּ עַל הַפְּתָחִים אֲפִלּוּ בְּיוֹם הַשּׁוּק. וְאִם יֵשׁ לָהֶן מִלְוֶה בָּעִיר מוֹכְרִין כְּדֵי פַּרְנָסָתָם אֲפִלּוּ בְּלֹא יוֹם הַשּׁוּק עַד שֶׁיִּפְרְעוּ חוֹבָן וְיֵלְכוּ לָהֶן:
Maguide Michneh (non traduit)
הסוחרים שמביאין סחורתם וכו'. מעשה שם וכתב הרב אבן מיגש ז''ל דדוקא כשיש מאותה סחורה לבני העיר והיא טובה כמות אותה שמביאין שם אבל אם היתה גרועה ממנה או שחשובה כמותה אבל הסוחרים מוזילין ומפחיתים את השער אם לוקחי העיר ההיא הם עכו''ם יכולין לעכב עליהם אבל אם הלוקחין ישראלים אין יכולין לעכב עליהם שאין עושין תקנה למוכרים בהפסד הלקוחות והרמב''ן ז''ל נחלק עליו כשהסחורות שוות ואמר שאע''פ שהסוחרים מוזילין יכולין לעכב והביא ראיות לזה אבל אם אין הסחורות שוות הודה הוא ז''ל שאין יכולין לעכב כיון שסחורתן גרועה וזו של סוחרים יפה והרי זה כסחורה אחרת: ואם מכרו ביום השוק וכו'. באותו מעשה: ואם יש להן מלוה בעיר וכו'. מעשה שם ולשון הגמרא זילו וזבינו שיעור חיותייכו עד דעקריתו אשראי דידכו ואזליתו ור''ת ז''ל פירש דלאו שיעור חיותן קאמר בלבד שא''כ למחר הם מתים ברעב אלא שיעור כדי שירויחו כדי מזונתן ועל פי בית דין ואין מדקדקין בדבר להחמיר עליהן יותר מדאי ע''כ:
11
יא אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ שֶׁבִּקֵּשׁ לְהֵעָשׂוֹת רוֹפֵא אֻמָּן אוֹ גַּרְדִּי אוֹ מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁל עַכּוּ''ם בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁמַּרְבֶּה עֲלֵיהֶם הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין. וְכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּיִת בַּחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין לֹא יַשְׂכִּירֶנּוּ לֹא לְרוֹפֵא וְלֹא לְאֻמָּן וְלֹא לְגַרְדִּי וְלֹא לְסוֹפֵר [כ] יְהוּדִי שֶׁכּוֹתֵב הַשְּׁטָרוֹת וְלֹא לִמְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת שֶׁל עַכּוּ''ם:
Kessef Michneh (non traduit)
אחד מבני מבוי שאינו מפולש וכו'. כתב המגיה צ''ע למה פרט אלו שהם רופא אומן גרדי וכו' הלא לעיל אמר שלא להושיב ביניהם וכו' ולא אחד מבעלי אומניות וכו' משמע שלכל אומנות מעכבים ואם הבבא דלעיל היתה בשיש כבר במבוי אחד מאותה אומנות הוי א''ש אמנם לשון רבינו משמע שגם שם מיירי בשאין כבר ביניהם מאותה אומנות כמו שמפרש במ''מ עכ''ל:
Maguide Michneh (non traduit)
אחד מבני מבוי שאינו מפולש וכו'. ברייתא שם (דף כ''א) וגירסת המחבר אחד מבני מבוי וגם זה לפי שיטתו של מעלה שכתב שמעכבין אפילו כשאין ביניהם מאותה אומנות אבל המפרשים האחרים גורסין אחד מבני חצר ודוקא חצר אבל מבוי אם אין ביניהן מאותה אומנות אין מעכבין וכשיש ביניהם מעכבין על הדרך שנזכר למעלה וכן פירש הרב אבן מיגש ז''ל כפירוש הראשון: וכן מי שיש לו בית בחצר השותפין וכו'. ברייתא שם והטעם מפני רבוי הנכנסין והיוצאין:
12
יב חֲנוּת שֶׁבֶּחָצֵר יְכוֹלִין הַשְּׁכֵנִים לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לִישֹׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִין אֶלָּא עוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ בַּחֲנוּתוֹ וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק. אֲבָל אֵינָן יְכוֹלִין לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לִישֹׁן מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ אוֹ מִקּוֹל הָרֵחָיִם שֶׁהֲרֵי [ל] הֶחֱזִיק לַעֲשׂוֹת כֵּן. וְכֵן יֵשׁ לוֹ לְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְאֵין הַשֻּׁתָּפִין יְכוֹלִין לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לִישֹׁן מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן:
Maguide Michneh (non traduit)
חנות שבחצר יכולין שכנים למחות וכו' עד שהרי החזיק לעשות כן. שם (דף כ' ע''ב) משנה זה לשונה חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין והיוצאין ועושה כלים ויוצא ומוכרן בשוק ואינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הפטיש ולא מקול הרחיים וכו' ע''כ. ומתוך מ''ש המחבר שהרי החזיק לעשות כן נ''ל שהוא סובר דדוקא החזיק אבל אם בהתחלה בא לעכב עליו יכול לעכב וסובר זה המחבר לפי שהוקשה לו מה טעם אין טענתו טענה בקול הפטיש והלא יותר מונע השינה מקול הנכנסין והיוצאין ועוד למה אמרו חנות שבחצר שנראה שכבר היא בחצר יאמרו מי שביקש לעשות חנוני או לא יעשה אדם חנות בחצר השותפין אלא כוונת המשנה בשהחזיק לעשות כן במלאכתו ובחנותו והודיעו שאפילו החזיק אין חזקתו חזקה אצל הנכנסים והיוצאין שהן אחרים וכן כתב פרק י''א בשם הגאונים ז''ל אבל חזקתו חזקה במלאכתו עצמו אבל אם לא החזיק יכולין לעכב זה נ''ל מדבריו והרשב''א ז''ל חלוק בזה וכתב לאו מקול הנכנסים והיוצאים ממש קאמר דהא אינו יכול לעכב מחמת הפטיש והרחיים אלא מפני רבוי הדרך כלומר אינו יכול לעמוד ולישן מפני רגל הרבים שמרבים עליו הדרך מ''מ כתב ז''ל שאצל הנכנסין והיוצאים אפילו עשה ברשות יכולין לומר לו סבורין היינו לקבלו עכשיו אינן יכולין לקבל וזהו שאמרו חנות ולא אמרו יפתח חנות וכמ''ש למעלה: וכן יש לו ללמוד וכו'. משנה ואוקימתא דרבא שם:
13
יג מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בּוֹר לְפָנִים מִבֵּיתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין. וְאֵינוֹ מַכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ וּמַשְׁקֶה מִבּוֹרוֹ אֶלָּא מְמַלֵּא וּמַשְׁקֶה מִבַּחוּץ. וּשְׁנֵיהֶם עוֹשִׂין פּוֹתַחַת עַל הַבּוֹר. בַּעַל הַבּוֹר כְּדֵי לִשְׁמֹר אֶת מֵימָיו. וּבַעַל חָצֵר מִשּׁוּם חֲשַׁד אִשְׁתּוֹ שֶּׁלֹא תִּכָּנֵס לְשָׁם אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ:
Maguide Michneh (non traduit)
מי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו וכו'. משנה פ' המוכר פירות (דף צ''ט):
14
יד מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּנָּה לְפָנִים מִגִּנָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין. וְאֵין מַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִים וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְשָׂדֶה אַחֶרֶת. וְהַחִיצוֹן זוֹרֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ. הֶחְזִירוּ אֶת הַדֶּרֶךְ מִן הַצַּד מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם הֲרֵי זֶה נִכְנָס וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה. וּמַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִים. וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְשָׂדֶה אַחֶרֶת. וְכָל אֶחָד מֵהֶן יֵשׁ לוֹ לְעַכֵּב עַל חֲבֵרוֹ בִּזְרִיעַת הַדֶּרֶךְ שֶׁנָּתְנוּ מִן הַצַּד:
Maguide Michneh (non traduit)
מי שיש לו גינה וכו'. עד סוף הפרק משנה שם ופרשב''ם כשהדרך באמצע השדה אנן סהדי שלא מחל הדרך מכל וכל שלא יוכל לזרוע לשם אבל מן הצד אינו נפסד כל כך וכיון דמדעת שניהם הוא אנן סהדי דמן הסתם מחל לו כל הדרך לגמרי להיות מיוחד להליכה ולא לזריעה עכ''ל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source